באופן טבעי

לפני היות הדתות הגדולות , היו הפאגניים או בשפתינו עובדי האלילים .
לעמים אלו בתקופות קדומות היה קשר דתי לטבע , אמא אדמה , או בשפה אחרת האלה .
במעגל השנה ישנם 8 חגים כאלה , ששרידים שלהם באופן לא מפתיע קיימים גם בחגים שלנו - בני הדתות הגדולות .

בשנים האחרונות יצא לי להתעמק בהם , ולציין אותם לעצמי .

חגי האלה קשורים לתנועת השמש והירח , למעגל הצומח ועונות השנה .
היום הארוך ביותר והלילה הארוך ביותר ושני ימי השוויון הם ארבעה מהחגים
והשאר קשורים גם הם לעונות ונמצאים ביניהם.

בעולם קיימת היום תנועה נאו-פאגנית .
אני אישית לא מחוברת לאף אחד מהזרמים שלה
אבל מוצאת קסם רב בהקשבה הזו לטבע , וציון זמנים אלה יחד עם החגים היהודיים שאני מאוד אוהבת .
חשבתי בדף הזה לפרט קצת לגבי החגים וגם לשתף מהחוויות שלי .

המועדים הם :
יול - הלילה הארוך בשנה חל בסביבות 21-23 בדצמבר.
אימולג - 2 בפברואר
אוסטרה-יום השיוויון האביבי , חל בין ה- 20 ל23 במרץ
בלטיין-ערב 1 במאי
ליתה-היום הארוך בשנה , חל בין 21 ל- 23 ביוני
לונסה- חל ב 1 לאוגוסט
מבון-יום שיוויון סתוי 20 ל - 23 בספטמבר
סוון-הלילה האחרון של אוקטובר .

אפשר לקרא עליהם קצת יותר פה : http://www.geocities.com/israelwicca/wheel.html

אני מעתיקהל לפה משהו שכתבתי לקראת יול האחרון ואחר כך גם אשתף מהחוויות שלי .

יול הוא יום אמצע החורף , יום ההיפוך החורפי . הלילה הארוך בשנה .
יול הוא חג יסוד האדמה .
אנו פוגשים את האלה (האדמה) כאם הילדת את השנה , את האור המתחדש .
(השמש מסמלת את האל בתרבות הפאגנית האלה ילדה אותו )
בעונה זו יש לנו נטיה להתכנס בעצמנו , להתפנות לעשייה אישית ומשפחתית .
החושך הוא זמן הטיפול ביסודות , זמן ריפוי , טיפוח להבה פנימית קטנה בחשכה .
בחושך יש גם נטייה להתקבץ יחד מול מקורההאור והחום המוגן.
הגעגוע לאור קיים אך אל נשכח להרשות לעצמנו להשאר בחושך ,
לחוות את התקופה החשוכה .
כאן בחושך ניתן להרפות - אין דבר שצריך לעשות , אף אחד לא רואה אין אף דרך נכונה להיות .

החושך הוא זמן חסד זמן של אי עשייה . של הוויה . של מנוחה וטעינת המצברים .
בתרבות שלנו יש שאיפה להיות כל הזמן באור , בשיא , בקצה , אך הטבע הכל מחזורי :
היום לא יכול ללא הלילה , העץ לא ילבלב ללא שלכת , הביוץ לא יגיע ללא התנקות הרחם בוסת .
כך גם אנו:
יש תקופות של ירידה באנרגיה ,עצב, תקופות של חולשה, מחלה .
במקום להלחם בהן אפשר לנסות להיות בתוכן ,לחכות שיעברו מעצמן . לקבל אותן אלינו .
החושך שיוליד את האור .

הקטע שלמעלה כתוב בחלקו בהשראת ספרה של רינה קסם : דרך הקסם . זהו ספר מקסים שעוסק גם בנושא הזה .
ספר נוסף בו מצאתי תיעוד של החגים האלה הוא ציידי הממוטות , מסדרת שבט דוב המערות ,
ומעט גם בערפילי אבלון .

ביול של שנת 2006 הייתי מואד חולה . רציתי לציין אותו , והכנתי טקס לעצמי .
איחדתי את הטקס גם עם לבטים שהיו לי סביב רעיון שהגיתי בו באותה התקופה , וכמו כל דבר חדש עורר חוסר ודאות ופחד .
ערכתי את הטקס לבדי , גם הוא בהשראה של הספר דרך הקסם העוסק בטקסים .
הלכתי למקום בו עתיד היה להבנות אותו פרוייקט שהגיתי , הדלקת לעצמי מעגל נרות והנחתי תמונות שנתנו לי השראה , וחפצים שונים שהתקשרו אסוציאטיבית לאותה ההולדה של אותו הרעיון .גם ציירתי מראש מה אני רוצה שיהיה . ההתכוננות לטקס הייתה משמעותית עזרה לי להגדיר את החששות שלי ולמקד אותם .
לא ידעתי מה יהיה במהלך הטקס , התחלתי בברכה לאחר שהדלקתי את הנרות ואז ישבתי בשקט , והתחלתי להתנועע ללא מוסיקה .
לא תכננתי את זה מראש אבל קמתי ורקדתי לעצמי .
לאחר מכן הרגשתי שלוה אכלתי את מה שהבאתי מראש ,
ואז הבנתי מה המהות של אותו הרעיון מה מפחיד אותי ואיך אוכל לפתור את הבעיה .

השנה מאוד בא לי לרקוד. לרקוד מהבטן מה שנקרא. חיפשתי חוג ריקוד מתאים ולא מצאתי
לקראת היול 2007 חשבתי על קבלת הלילה הארוך בשנה בריקוד .
חשבתי על מנחה והצעתי לכמה חברות , אך המנחה חששה איך יהיה . מישהי מהמשתתפות שהתברר שהייתה רקדנית
הציעה להעביר את הערב .
התכנסנו חמש נשים , בשבת אחה"צ כל אחת הדליקה נר ובירכה , שתינו יין
זה יצא מעניין שאכישהו כל הברכות וגם השיחה שבעקבותיהן נגעה בדיוק בתכנים
שקשורים לאור ולחושך מבחינה אישית .
קרן העבירה חימום בסיסי , בעיקר לגבי האוטנתיות של התנועה .
המוסיקה הייתה מגוונת , התחילה בקצב נמוך , מוסיקת עולם רגועה ולאט לאט עלתה במקצב , הייתה מוסיקה אפריקאית , חסידית , טראנס , ערבית , פופ ...
לא בסדר הזה אבל איכשהו דבר הוביל לדבר , היו בחדר מטפחות ובדים שמדי פעם התעטפנו בהן , מדי פעם משהי נשכבה או עמדה בצד ,
אני הייתי בתוך עצמי , השתוללתי , קפצתי , זזתי . הזעתי .
הרגשתי כל כך חיה , הייתי מאושרת .לגמרי . אני והגוף שלי היינו באיחוד ... זה נשמע מוזר לכתוב את זה הכוונה שלא ראיתי את עצמי מהצד או חשבתי על מה שקורה .
בסוף עשינו מעין סגירה גם של התנועה וגם מילולית . כולן יצאו בהרגשה של התעלות . קשה לכתוב כי תנועה היא כל כך מעבר למילים .
גם הפעם התחלנו לפני השקיעה , הערנו את החדר בנרות . כשסיימנו היה חושך בחוץ -
הלילה הארוך ביותר...
וגם התחיל גשם .

החלטנו להמשיך במסורת הזאת בכל שמונת החגים .
אני אכתוב בקרוב על האימולג ואחרי שנחגוגו גם אשתף בחוויה .

האימולג
מה זה?

תודה על השיתוף

אני אפרט על כך בקרוב . לגבי השמות מדוע דוקא הם התקבעו ? לא יודעת . אני חושבת שזה בשפה אירופית עתיקה כלשהי ,
הרבה מסורות פאגניות השתמרו באנגליה ומשם חזרו בשנים האחרונות .
לגבי השם יול , גיליתי השבוע שגם באנגלית וגם ברוסית קיים המושג יול עבור דברים שונים הקשורים לחג המולד .
ברוסית אומרים יולקה , על העץ או על האירוע המרכזי של החג , ובאנגלית המילה מופיעה באחד השירים .

@}

<לילה כל כך נהנתה ביול הזה שהלוואי והיו חגי מכשפות כל שבוע..>

השבוע חגגנו את האימולג , שוב בריקוד .
חג זה נופל פחות או יותר בטו בשבט או פורים אצלנו .

יש פה תחילת הליבלוב בחלק מהמקומות בעולם , ובחלק אחר זהו שיא החורף .
אצלנו בארץ השקדיה מסמלת את התעוררות העצים מתרדמת השלכת , גם העיזים מתחילות להמליט .

בארצות השלג זו תקופה קשה מאוד אחרי זמן ארוך בו סגורים בבית ,
אחד עם השני ללא הרבה פעילות (כמובן שבתקופות עתיקות הרבה יותר מעיק מהיום ..)
לכן במקומות רבים התפתחו קרנבלים שונים לתת פורקן לעצבנות בצחוק , ריקוד , ותחפושות .

אצלנו בסוף שבוע לאחר סערה חורפית , והרבה רוח,
דובר על העץ , על כך שחוזקו הוא דווקא בחלק הסמוי מהעין ,
לא בגזע או בענפים אלא דוקא בשורשים המעגנים אותו לאדמה בשעת הסופה .
הסערות שאולי הורסות חלק ממנו ,דוקא מסייעות להתחדשותו המהירה בעונה הבאה.
אפשר כמובן להשתמש בכך כאנלוגיה אישית .

לאחר הפתיחה רקדנו , קרן דיברה שוב על על תנועה אוטנתית , אישית ,
לשבור תבניות קודמות ולהקשיב לצורך של הגוף .
אני אישית בהריון , ולמרות שאינני בשמירה אני מרגישה שעלי להוריד הילוך .
בדרך כלל אני מרבה לקפוץ בשעת ריקוד ,
הפעם הייתי אותו העץ שמקורקע לאדמה , רקדתי כמעט בלי לזוז עם הרגליים,
הזזתי את האגן , הידיים , הכתפיים , הראש
נתמכתי בקיר ורקדתי איתו . הייתי כל כך שקועה בעצמי שלא ראיתי את האחרים בחדר .
כשהזזתי את הרגליים הנחתי את כל כף הרגל עלה ריצפה ולא רק הכרית .
הייתה לי חוויה גופנית גולמית ומשחררת כל כך .

יש בתנועה משהו כל כך מעבר למילים , שמחבר לשימחה
חלק סיפרו שגם לכאב גדול , שהן דמעו
חיבור ישיר לרגש,לגוף ,לטבע האישי , לעולם .

החג הבא הוא ביום השוויון הבא בעשרים ומשהו במרץ .
זה יוצא ממש קרוב לפורים אז בטח יהיה יותר קרנבלי .
אני אולי אהיה בשמירת הריון ואצטרך לרקוד בישיבה , אני כבר מתרגשת ומצפה .

ארני יקרה. תודה על הדף הנפלא הזה. מילותייך נותנות כ"כ הרבה השראה. תמשיכי.
אני אישית בהריון , מזל טוב! לא ידעתי, איזה יופי!

_נתמכתי בקיר ורקדתי איתו . הייתי כל כך שקועה בעצמי שלא ראיתי את האחרים בחדר .
כשהזזתי את הרגליים הנחתי את כל כף הרגל עלה ריצפה ולא רק הכרית .
הייתה לי חוויה גופנית גולמית ומשחררת כל כך ._

יופי לך

ארני יקרה. תודה על הדף הנפלא הזה. מילותייך נותנות כ"כ הרבה השראה. תמשיכי.

הולכת לאמץ את חגיגת הריקוד הזו במעגלי הנשים שלנו @}

יום השיוויון האביבי -
אור וחושך , יום ולילה , שחור ולבן , גלוי ונסתר .

שיוויון . איזון . מה בא על חשבון מה ?!

אוסטרה עוסק בתבגרות . אותו הניצוץ -הזרע שזרענו ביול מתבגר עכשיו , נפרד , הופך לעצמאי .
פורים עוסק במסכה , במסך , בעצמי ובדמות המחופשת .
שניהם עוסקים בתהליך של בירור האמת האישית: מה המחיר שלה ?
מתי היא במיטבה ?
מה האיזון האישי הנכון ?
בין אור וחושך , מסכה ואוטנטיות , זמן פרטי לעומת שייכות .
יום ולילה.

השלם מורכב משני החלקים :
מהאור והחושך , מהפרטי והשייך , המסכה והאוטנתי
המינונים משתנים, מהו האיזון המתאים ?

איזה יופי!
איך לא ידעתי עד עכשיו על הדף הזה...?!
קראתי הכל והתרגשתי. הקטע האחרון לכבוד ה"אוסטרה" מצויין: פותח ומעלה שאלות. כאשר את מקריאה אותו, תדאגי להקריא לאט.
אותו הניצוץ -הזרע שזרענו ביול מתבגר עכשיו - אפשר להזכיר גם את ה"אימולג", כדי שתהיה המשכיות. למשל: "מה שזרענו ביול, צמח ולבלב באימולג. כעת הוא מתבגר, נפרד, הופך לעצמאי".
הקטע הזה גרם לי לחשוב על התהליך שעבר על המעגל מתחילתו. הוא נוצר בחג ה"יול", החל מלבלב בחג ה"אימולג" וכעת לקראת החג השלישי - "האוסטרה", מקבל פתאם ממשות. לפחות עבורי, זה הפך להיות ממפגש חד פעמי וחוויתי, למשהו שאני משקיעה בו הרבה מחשבה (וגם זמן...) ושפתח בי כמיהה ישנה לעסוק בתחום זה.
אני מרגישה שטרם אמרתי זאת וזה חשוב: תודה רבה מקרב לב על שפתחת לי את הדלת הזו. אל הריקוד. אל ההנחייה. אל חגי האלה. וגם אליך.

חג שמח לכולנו!

ארני תודה!
<מימה קצת מקנאה בנשות המעגל, אבל זה לא נוטל מאומה מהשימחה בשמחתכן>

מה שזרענו ביול, צמח ולבלב באימולג. כעת הוא מתבגר, נפרד, הופך לעצמאי
אני מוסיפה.

מי מה : כיף שאת כאן .

ארני יקרה. תודה על הדף הנפלא הזה. מילותייך נותנות כ"כ הרבה השראה. תמשיכי.
אשמח אם תוכלי לכתוב את שמות החגים גם באותיות לטיניות. תודה@}

מימה נו, בואי לרקוד!

החג הבא הוא בלטיין , אחד החשובים ביותר במסורת הפאגנית , אצלנו מופיע כל"ג בעומר .
זהו חג של חגיגת החיים , הפריון , קשר לזיווגים ומיניות . (ואצלנו : אסור להתחתן בספירת העומר אך מותר בל"ג בעומר .)

אני מעתיקה עליו קטע :
חג בלטיין הוא חג קלטי- פגאני עתיק שבו האל והאלה התבגרו והם מתחתנים. החג מסמל את פתיחת הקיץ והוא נחוג באחד במאי (בין יום שוויון היום והלילה באביב ובין יום אמצע הקיץ)
עד היום יש דת בשם ויקה שחוגגת אותו, אבל בשלשים באפריל.
מנהגי החג העיקריים דומים מאוד למנהגים בשדה אמונד:
הצגת הנשים הבוגרות בפעם הראשונה (במקור כהני האל היו גם שוכבים עימם...)
הדלקת מדורות גדולות שבוערות כל הלילה, ריקודים מסביב לעמוד שעליו מונחים פרחים, שירים נגינה ושמחה.

בספר ערפילי אבלון החג הזה מוזכר הרבה , אז באמת הציגו את הנערות שהגיעו לבשלות מינית , והגבר שמנצח בציד מוזמן לזכות בבתולההמיוחסת .

הפעם , באוסטרה כל המוסיקה הייתה ממש קיצבית לכבוד פורים. לא רקדתי כי אני בשמירת הריון , למרות זאת המוסיקה חדרה לי לעצמות וכשנגמרה היה קשה לחזור לדיבור . יש משהו כל כך חזק בחוויה של תנועה בלי מילים . בהתחלה קרן הציעה לעצום עיניים ואני נשארתי עם עיניים עצומות עד הסוף גם זה היה מיוחד לי .
שמתי לב שיש הבדל ממש גדול בשבילי בין שירים של מוסיקה מערבית בעברית או אנגלית או מוסיקה ללא מילים , או בשפות שאני לא מכירה .
אולי אלה המקצבים השונים , אבל התחושות היו ממש שונות .קשה לי לשים אצבע על ההבדל .
יש גם משהו באוירה שלמרות העיניים העצומות הציף אותי באושר .
אחר כך אכלנו משלוח מנות שתלתל הביאה יש משהו מאוד שבטי ומגבש אני מרגישה אהבה גדולה לכל המשתתפות .

מבחינת יום השיוויון יום-לילה גם זה העלה לי כל מיני רעיונות:
אני רואה ביום את השגרה , קבלת הקודים החברתיים , כדי להיות שייך .
בלילה יש פרטיות , מעין מסך , שמאפשר משהו יותר ראשוני , אישי , פחות מתחבר חברתית .
אני מוצאת את עצמי בזמןה אחרון נמשכת ללילה .
לא הלילה הפיסי , אז אני ישנה מוקדם , אלא מעיזה לבדוק איך זה להיות אני .
רוב הזמן אני די שלמה עם עצמי ,
השבוע היה לי קשה , כי פרסמתי בעיתון של הקיבוץ משהו על קבוצת המשחק שפתחתי .
עדיין החשש מביקורת , מלהיות שונה ומוקצה חזק ממני .
הצורך להיות אחת מהעדר חזק ממני .

לכן יום השיוויון הזה הוא בעיני סמל למציאת איזון אישי , נושא שמעסיק אותי הרבה .
אוסטרה הזכיר לי שלכל דבר יש מחיר וכל דבר בא על חשבון משהו אחר.
הרגשתי שוב שלמה עם עצמי כשנזכרתי בזה .
.

דף יפה מאד. אני נהנת לקרוא וגם נותן לי רעיון לעשות טקס לגבי פרוייקט שאני מתכננת. תודה

שלום, יש אולי איזה מעגל טקסי שאפשר להצתרף אליו ויחד לחגוג את הטקסים?

הי נועה דברי איתי נחגוג ב2 למאי אצלי על יד רחובות , את מוזמנת להצטרף .
08 9443656

מחרתיים- יום השיוויון הסתווי, הנופל השנה גם על יום השלום הבינלאומי. אני חוזרת למקורות שקראתי ולתוכניות שתכננתי לסמן לעצמי את חגי האלה, בידיעה שזה דורש ממני יותר השקעה- מנהגים שצריך לגלות או להמציא לבד, משמעויות שצריך לחקור באופן עצמאי.

כמו יום השיוויון השני בשנה- גם כאן יש קריאה לאיזון. בעיני האיזון המתבקש הוא בין הישן לחדש- כמו השנה החולפת אל מול השנה הבאה (הקיץ היבש אל מול החורף הרטוב <אמן>). אך מלבד זאת יש כאן גם מקום לתחילתה של התכנסות. אני אוהבת שהימים מתקצרים ויש יותר שעות חשכה ביום, למרות שבמסורת עודפי החושך מסמלים צלילה אל תוך מוות או קושי. אבל החורף שלנו מביא חיים, וזה דווקא מתאים למציאות שמלמדת אותי שוב ושוב שהקושי הוא המביא את הצמיחה. אולי אקח לי את החג הזה כדי להיזכר בכך.

ואחרון חביב- בורכנו השנה ביורה מוקדם, וזהו חג הקשור במים. מקום לברך שתהיה לנו שנה גשומה כהוגן, האדמה זקוקה לזה מאוד.

(ארני, תודה על הדף הזה!)

נחמד לראות נוכחות של רוחניות פאגאנית כאן בבאופן. המשיכו כך!

עברו המון מים מתחת לגשר מאז שכתבתי לאחרונה בדף הזה. רוצה לציין שנוצרה בארץ קהילה קטנה של פאגאנים שחוגגת על בסיס קבוע את החגים המצוינים בדף זה.
מי שמעוניינ\ת להצטרף מוזמנ\ת ליצור איתי קשר בדף האישי.

היום היה יום ההיפוך הקייצי.

השמש בשיא מסלולה. האש מתגברת ועמה הלהבה שבתוכנו, בוערת ובוערת וכמעט מכלה.
מכאן והלאה - ילך לאט לאט ויתקרר, עד יום השוויון הסתווי.

עליתי לגבעה נישאה שיש באזורנו, החל מהשעה בה השמש נטה לרדת, ועד שהיה כבר חושך מלא.
היה מטהר, מזכך, והשלים מעגל.
מעכשיו מתחילה הירידה מן ההר, מהשיא, ומתחילה תקופת מנוחה מסוימת, בעיני.

בעוד שבועיים יחול ראש חודש תמוז, ואתו כליון התבואה, סוף עונת הפריון החקלאי עם ירידת דומוזי (תמוז) אל עולם השאול. מעתה יגיע זמן לכנוס את מה שיש בחוץ, לאסוף את הפירות, את המחשבות, ולהכין לעצמנו את כל מה שנזדקק לו בעונת ה"פנים", עונת החורף והלבנה.

ליבי כמהה לחגי האלה בהם הייתי נוכחת לפני כמה שנים . במפגש האחרון מול הלבנה הבנתי שאני הפעם פוצחת בקבוצה לאורך השנה שתתחיל בדצמבר.