באופן טבעי

ראו גם נסיעה בטוחה עם ילדים

נריה אומנם עוד די קטן - 4וחצי חודשים, אבל חזק מאוד וארוך. הסלקל שלו נמאס עליו לגמרי. מתינוק שנסע יופי (למעט נסיעות ראשונות שבהם כל רמזור/פקק/עצירה גרמו לו לבכות) הוא הפך לתינוק רגזן שמתעורר ומיד מתחיל לכעוס ולרצות לצאת משם. כדי להוסיף על הקושי באוטו שלנו אפשר לקשור את הסלקל רק מקדימה - רצועות הבטיחות מאחור קצרות מידי. כך שאני מאחור הוא מקדימה ואני לא יכולה לעזור לו הרבה. בעוונותי הרבים אני מוציאה אותו מהסלקל בנסיעה ורועד לי הפופיק.
אולי זה המקום לקרוא לכל הממציאים והממציאות להמציא לנו מנשא בטיחות לרכב (אולי אם חיבורים לחגורת הבטחון של האם?)
בכל מקרה קיבלנו כסא בטיחות לילדים משומש וחשבתי שנתחיל להשתמש בו. אין לי הוראות ורציתי לדעת האם משהו יודע אם מותר לשים את הכסא עם הגב לכיוון הנסיעה ?(כך שאוכל להניק אותו בדרך) והאם מותר לשים אותו מקדימה כשאני נוהגת איתו לבד ברכב?
אולי למשהו יש פתרונות אחרים?
אנחנו גרים במטולה והמשפחות רחוקות כך שיש לנו די הרבה נסיעות ארוכות וכל עזרה תתקבל בברכה....

כדאי לבדוק מהגיל הכסא. כסא בן 4-6 כבר לא בטוח לנסיעה.
אם הגיל בסדר, למצוא את שם היצרן הכסא, והדגם ולברר עם היבואן/יצרן.
עדיף לעצור בצד, להרגיע ולהמשיך ליסוע מאשר שירעד הפופיק ועוד יותר חו"ח.

בכל מקרה - עד גיל שנה - התינוק אמור לשבת נגד כיוון הנסיעה.

אמא חדשה , אל תעשי שטויות.
עדיף לעשות עצירה ולאחר, או לתת לתינוק לצרוח קצת
מאשר לסכן אותו ולהפוך לאמא עצובה מאוד.

אצלנו ההתנהגות בנסיעות משתנה מפעם לפעם.
עכשיו היא רגועה בנסיעות ונוטה להרדם.
כשהיא לא - אני דוחפת מוצץ. (אפילו שזה שימוש במוצץ כפקק)
וגם יש קשת של צעצועים שאני מרכיבה על הכיסא כדי שלא ישעמם לה ככה בישיבה עם הפנים לגב הכיסא.
ויש שם על הקשת איזה צעצוע שמנגן מנגינה מעצבנת כזאת כשלוחצים עליו. זה מרגיע אותה מייד (ולפעמים היא גם לוחצת שם בעצמה)
כל מה שציינתי - בנסיעה של שתינו לבד.
כשיש עוד אנשים באוטו ומישהו יושב לידה- אפשר לזהות את הצרכים שלה ולפתור את הבעיות (אוכל, מים, מוצץ, צעצוע, או לעצור ולנוח קצת).

את תלמדי מה עובד על התינוק שלך
וזה שהוא מתעצבן בנסיעות עכשיו זה לא אומר שזה יהיה כך תמיד.

עדיף לעשות עצירה ולאחר, או לתת לתינוק לצרוח קצת
בהתאם כדאי לקחת מקדם זמן, אלא אם כן זה בסדר לכם לאחר (אצלנו כולם התרגלו).

אצלנו אור לא סבל לשבת בסלקל. השתדלנו תמיד לנתב נסיעות ארוכות לזמנים שבהם הוא צפוי לישון, אבל גם זה לא תמיד עזר. פעמיים זה נגמר בזה שהוא נסע חלק מהדרך על הידיים שלנו. אני יודע שזה לא בטוח, מצד שני האלטרנטיבה היתה להקים אוהל בצומת המוביל ולבלות שם את שארית הלילה (לא עשינו את זה כי לא היה לנו אוהל בדיוק ). מאז שהוא עבר לכסא של גיל שנה+ - אמריקה! הילד יושב בשקט מעוניין בדרך ובנו, והנסיעות ממש טובות. עדיין יש מקרים שבהם הוא לא רוצה לנסוע (אם כי כמעט תמיד הוא מתרצה במהירות) או שנמאס לו באמצע נסיעות ארוכות, אבל אין מה להשוות.
בכל מקרה - אנחנו באמת עשינו מאמצים לא להגיע למצב שבו הוא יושב עלינו בגלל עניין הבטיחות. מצד שני אני יכול להזדהות עם זה שיש מצבים שבהם זה פשוט בלתי אפשרי. יש פתרונות שעובדים לגבי חלק מהתינוקות, אבל כשהתינוק צורח במשך דקות אוכות, שום דבר לא מרגיע אותו ואנחנו נמצאים במרחק לא קצר מהבית, בסוף הוא יהיה על הידיים...

אצלינו זה בדיוק ככה. בת 3 חודשים והשכיבה נגד כיוון הנסיעה עושה לה בחילה והיא מרגישה את כל ההאצות וההאטות וסובלת ומבלה עלי. הגדולה בילתה על הציצים בנסיעה שנים ורק שנה שעברה הבנתי כמה זה מסוכן. האמת, שהסל קל הזה לא ניראה לי שיא היציבות והצלה גדולה.
להושיב בכיסא בגיל 4.5 חודשים זה מוקדם מדי, לא?

איתי, מה ההבדל הגדול בין הסלקל לכסא שנה+?
(מצד היושב בתוכו)

חגית - אולי עדיף להעביר לכסא גדול (יש כאלו המותאמים לגיל 0) עם כיוון הנסיעה ולהשכיב לגמרי? נראה לי יותר בטוח מנשיאה על הידיים.

כאמור - אפשר בכסא, הפוך.
עוגיה -
דבר אחד הוא כיוון הנסיעה,
אבל אולי במקשה הסלקל לא היה נוח, והכסא כן. לך תדע, כשאתה קונה מוצר כזה למישהו אחר, שלא כ"כ מביע את דעתו...

חשוב לנסות הכל כשהם בכיסא, הבת שלי החלה להתרגל לעניין הנסיעות רק לאחרונה עוד מעט בת שנה. הבן היה יותר נוח בנסיעות והיו פעמים שהייתי צריכה לשיר את אותו השיר 20 פעם...כמובן שהיתי ממציאה גירסאות שונות.
נסי מוסיקה, נישנושים, ארנק צעצועים חדשים רק לנסיעה כאלה שלא בנמצא כמו בקבוק ממולא באבנים קטנטנטנות וכו'.
בהצלחה

לכל החבר'ה עם ההצעות היצירתיות לסידורי ישיבה שהם בניגוד להמלצות הגורמים המוסמכים - לא הייתי לוקחת אחריות על "טיפים" כאלה.
תינוק בן פחות משנה צריך לשבת בניגוד לכיוון הנסיעה. הסיכון - שבירת מפרקת.
כיסא שלא מותאם לתינוק בן פחות משנה איננו תחליף לסלקל/כיסא מותאם.

ואני מוסיפה: בן שנה ו-9 ק"ג לפחות!
הינוקא בן שנה, 7 קילו. הווי אומר: עם הגב לכיוון הנסיעה. באסה, אבל אין ברירה ואין ויכוח.

התינוקת שלנו לא סבלה נסיעות והיתה צורחת נורא ופשוט לא נסענו עד שגילינו מוסיקה-יותר נכון מוסיקה לתינוקות שעבדה כמו קסם.היא הקשיבה ושכחה שהיא נוסעת והצלחנו לנסוע ככה בהתחלה חצי שעה רצוף ואח"כ הגענו אפילו לאילת (!)(והיא היתה הרבה יותר רגועה מאיתנו כשהגענו).-אני ממליצה על "עוד שירי משחק" של דתיה בן דור בבצוע של נירה רבינוביץ (מקישקשתא.)מומלץ לשלב גם צעצועים וציצי (כשהיא בסלקל)

מצד אחד, אני מאוד מזדהה עם תחושת הבטיחות שהסלקל/כסא גורמים לנו, ומהצד השני קשה לי להתעלם מתחושת "ההתעלמות" (נכון אנחנו שרים שירים, מספרים סיפורים וכו...) לעובדה שיכול מאוד להיות שלפעמים הם פשוט מאוד לא רוצים לשבת בסלקל/כסא/אוטו, והתחושה שמתלווה היא "רגע, הם בכלל לא אשמים שאני צריך ליסוע לשם.

מצטרפת להכרח בנסיעה בניגוד לכיוון הנסיעה בגיל כה קטן.
אם הוא לידך, אפשר לתלות מראה עם סקוטץ' שתכוון למראה העליונה וכך יוכל לראות אותך.
בנסיעות ארוכות אנו עוצרים בתחנות קבועות גם אם נראה כי הוא "בסדר " וניתן למשוך (אלא אם כן הוא נרדם). אנו מוצאים מהסל קל משחקים, מתאווריים , יונקים וממשיכים.
כדאי גם לדעת כי בסל קל יש יותר נטייה להזיע מאשר בכסאות הגדולים יותר , ולכן כדאי לקחת זאת בחשבון לגבי הלבוש.
לנו היו (ויש) משחקים שמיועדים לזמן הנסיעה וכל פעם שלפנו משהו אחר עד לעצירה הבאה.( ספרונים מבד, משחקי מנגינות, נשכי קרח, מפתחות).
לגבי צעצועי התלייה והקשת לכסא, כדאי לבדוק עם "בטרם" את הבטיחות שלהם, למרות הוראות היצרן.
והדבר שעבד המון זה פשוט לשיר להם!! שירים שהם מכירים, שירים שלא, בטן מצחיק, בקולות שונים....ולדבר אליו כאילו את רואה אותו "אה...מי מתוק של אמא? מי" מי מלאך שלי?...."
והכי חשוב....יקרה מה שיקרה לא לנסוע ללא חגורות גם אם זה למגרש חניה של השכנים!!!

וכמו שאימי אומרת :
"שתלכו בשלום ותחזרו בשלום"

כדאי גם לדעת כי בסל קל יש יותר נטייה להזיע מאשר בכסאות הגדולים יותר
למה זה?
(באמת שמתי לב שאחרי נסיעה אני מוציאה מהכיסא שלולית קטנה אבל חשבתי שזאת בעיה שלה, לא של הסלקל...)

שאחרי נסיעה אני מוציאה מהכיסא שלולית קטנה
אנחנו שמים חיתול בד...

שאחרי נסיעה אני מוציאה מהכיסא שלולית קטנה
ואפשר גם לפרוש מגבת מטבח מתחת לראש (פשוט כי הן קטנות).

תודה על כל העצות. את רוב הרעיונות ניסינו. משחקים\שירים\פרצופים וקולות כל אלה עובדים לזמן קצר (מאוד) בינתיים גיליתי שלתת לנריה להרדם במיטה ולהעביר אותו אח"כ (לנסיעת לילה) והוא כבר ימשיך את שנת הלילה.או שישן במנשא סלינג והוריד אותו עם המנשא לסלקל... זה בנסיעת יום. ותמיד אני מקווה שהוא מספיק עייף וישן עד היעד.
ניסיתי לשים את הכסא עם הגב לכיוון הנסיעה - חגורת הבטיחות קצרה מידי ... והשבוע שבן זוגי היקר מתעתד למצוא זמן ולהרכיב חגורה ארוכה יותר. אין לי ספק שבכסא יהייה לנריה קל יותר - אפילו אם עדיין יהייה עם הפנים אחורה. הכסא הרבה יותר מרווח ואני מקווה שיהיה לו נוח.

הבעייה שלי עם לשיר לה ולדבר אליה זה שאני מקבלת בחילה מלהסתכל למטה בנסיעה. עם הגדולה זה היה ככה כל הזמן, קיוויתי שהפעם יהיה קצת אחרת.

לנו יש סלקל שניתן לשים עם בסיס או בלעדיו. הזווית עם בסיס היא מאד חדה, כמעט ישיבה. גילינו, שזה מה שמפריע לו. הורדנו את הבסיס, והנסיעות חזרו להיות חוויה נעימה (כמו עם אחיו הגדולים, שלא היו להם בסיסים לסלקלים).

איך משכנעים קטנה בת עוד מעט 11 חודשים לשבת בכיסא שלה חגורה?
הקטנה מצווחת רק סוגרים לה את הרצועות ובכלל היא בטוחה שאוטו זאת הזדמנות נהדרת לעמוד, לזחול לאחותה, להציץ בחלון השני וכו'.
מה עושים?

חכי 4 חודשים, ואומר לך (-;

ניסית צעצועים? קלטות?לדבר אתה? לתת לה לזחות 2-3 דקות, ולקשור רק אח"כ?

שוחד.

להראות לה שכולם חגורים ושמאד חשוב לחגור חגורה.
אצלנו זה הצליח וכיום בגיל שנתיים אי לא מרשה להתחיל בנסיעה לפני שכולם יושבים וחגורים.

אצלינו הדיסק של "טיול לארץ התווים" עושה את זה.
וגם יש טקס סגירת חגורה. מוודאים שכולם חגורים היטב. הופכים את זה למשחק.

שוחד
מסעדה, כמה לא חינוכי מצידך! כולם פה אימהות רכות, מכילות וחינוכיות.

למרבה המזל, בינתיים האפרוחית שלי ממש מתלהבת מנסיעות באוטו (אולי כי לי אין אוטו...) ומתנדבת בעצמה להתיישב בכסא. בנסיעות ממש ארוכות, נגיד מעל לשעתיים, היא מתחילה להתעצבן.
מבינה אותה, גם אני...

יש עוד דיונים בנושא בדף נסיעה בטוחה עם ילדים

מה שהכי מעצבן אותי בכבישים זה לראות ילדים יושבים לא חגורים בעוד שההורים שלהם כן מפחד הקנס.
אני תמיד אומרת לילדיי שהסיבה שאני מתעקשת לחגור אותם זה שאני כל כך אוהבת אותם ועושה הכל כדי לשמור עליהם.
אגב, לא מזמן היינו אצל חברים שלנו ומישהו שאל את אחד הילדים שם למה צריך לחגור חגורת בטיחות , אז הילד ענה כדי ששוטר לא ייתפוס אותנו ויכעס על אמא. אז אולי זה גם שיטה...

_שוחד
מסעדה, כמה לא חינוכי מצידך! כולם פה אימהות רכות, מכילות וחינוכיות._
היום קוראים לזה עיצוב התנהגות, ואני בעד. אפילו אם זה לא חינוכי. ובקטע סופר פולני: עדיף שהם יבכו עכשיו מאשר שאת תבכי אח"כ.

מסעדה, כמה לא חינוכי מצידך! כולם פה אימהות רכות, מכילות וחינוכיות.
D-:
טוב, זה כמובן כי הייתי שם, ריככתי, הכלתי וחינכתי, ועדיין נתגלתה התנגדות עתירת דציבלים. התחלתי להחזיק קופסת קרקרים באוטו, והחיים נעשו יפים ושקטים יותר. אולי צריך לחזור לזה עכשיו, כשיש שניים ורבים ביניהם? לא, נראה לי יותר עדיף שאני אשקיע במחיצה אטומה כזו, כמו במכוניות של המאפְיה.

שוחד
הלו, מה אתם קופצים! זה לא חייב להיות אוכל או משהו שלילי!
הנה, גם אני גיליתי את שיטת השוחד:

"ינוקא, אם תשב בכסא אז נוריד לך את הנעליים"
"ינוקא, תשב בכסא ואז אני אוריד לך את המעיל"
(אתם כבר מבינים שהינוקא אוהב יותר מכל להיות נטול בגדים ונעלים)

פעל כמו קסם.
וגם פעל חלקית (לפחות היה הרבה פחות גרוע):
"ינוקא, תבלע את הברזל ואז תוכל לינוק" (בניגוד ל - יורק, פולט ומחזיק את הברזל בפה כדי לא לבלוע תוך כדי בכי נורא, בעיטות קשות ברגליים ונסיונות בלתי פוסקים לחטוף את כלי הטיפטוף ולהשמידם - הנה, אתמול שבר טפטפת).

בשמת -

התחלתי להחזיק קופסת קרקרים באוטו

אצלנו ההורים רבים על הקרקר

עצות 'בטרם' הארגון הלאומי לבטיחות ובריאות ילדים:

• הרגל בכל נסיעה, כבר מההתחלה.
• דוגמא אישית.
• לעודד את הילד להסתכל דרך החלון.
• להפוך את הנסיעה במושב הבטיחות לחוויה.
• לשתף את הילד בחוויית הרכישה של מושב הבטיחות.
• להפוך את הילד לנאמן הבטיחות של המשפחה ברכב.
• צעצועים שפוגשים רק ברכב (מלהיבים כל פעם מחדש ומשכיחים מרד ) מומלץ בחום!!!

אתמול בדרך חזרה מהיום עיון , נסיעה של שעתיים בערך והוא לא מפסיק לבכות.
שנינו נטרפים כבר, שפוכים מעייפות כמעט כמוהו והוא צורח.
עשינו 2 עצירות, אבל עם כל הכבוד,נשמח בכל זאת להגיע הביתה מתישהו....
מה שכן, בלילה הוא ישן מצוין...

לא האמנתי כמה נהיה קל!
אמנם ממאנת לשבת אבל אני מושיבה. כשהיא נלחמת ומייבבת לפתוח החגורה מייד אני מוציאה ספר, מנפנפים דגל, אריה האריה בא להגיד שלום ובמקרים קשים - אוכלים משהו או עוצרים לציצי.
אמנם היה ניסיון הפיכה קטן אחרי עצירה לצורך ציץ, אבל כשראתה שהאוטו לא ממשיך קיבלה עליה את דין הכסא.
עם הגדולה, אודה על האמת, הייתי פושעת בלי חגורה עד כמעט גיל 5 והיא בילתה הנסיעות על הציץ בעיקר.

באותה הרוח של רעיונות לצחצוח שיניים לילדים ,
ובאותה הרוח של עדיפה החוכמה מהכפיה,
למי יש רעיונות כיצד להוביל ילד סרבן במיוחד לשבת באוטו ?

הנסיונות שנעשו עד כה:

• פיתוי באמצעות ממתק ( תמיד עובד ).
• דיבור נמוך, החלטי וקשוח שצריך לזוז.
• תיאור המקום אליו נוסעים.
• ויתור על הנסיעה , חזרה הביתה, בנסיון לצמצם את כעסי ולהנות מיום בבית.
• לשאול - אתה מעדיף לנסוע ל.... או הביתה ? - בד"כ משיב הביתה.

לרב היעדים אליהם אנו נוסעים הינם פעילויות לילד עצמו כגון: חוגים, פארק, חברים, גנים לאומיים.
ניתן לוותר עליהם, הילד לא זקוק להם במיוחד, אך קיים צורך שלי לצאת מחוץ לבית, לפגוש, להנות מפעילויות משותפות.
בתקופות פעלתניות אני מרגישה נמרצת יותר, יצירתית, ומרוכזת.
בתקופות של שהיה ממושכת בבית, עקב סרבנויות רציניות לישיבה באוטו, אני יותר מדוכדכת.

חשוב לציין שאני חיה בארה"ב, כאן אין מכולת שכונתית לקנות מצרך למתכון שבדיוק אזל, או חבר במרחק הליכה.

סרטים באוטו ב DVD נייד או אחד שמותקן בתוך האוטו (יש הרבה SUV כאלו)
אולי ווקמן עם מוזיקה שהיא אוהבת
אפשר לספור מכוניות על ה - freeway
מגזינים לנסיעה
הכי פשוט כמובן לא ליסוע לשום מקום ... אבל כמי שגם חיה בארה"ב (בעיר אבל) אני יודעת שזה לרוב לא אפשרי אבל אולי המנעות ארוכה תגרום לה לבקש ללכת לאנשהוא וגם להסכים לשבת במושב

למרבה השמחה הסרבנות באה והולכת.
הנה כמה דברים שעובדים כשהיא באה:

• להפוך את הכניסה לאוטו לחלק ממשחק (עובד אצל חברה שלי. שם הילדה נכנסת לכסא שלה דרך החלון שליד הנהג ומשם בין הכסאות)
• להפוך את זה למשהו אגבי כשהיעד חביב ורצוי ("רוצה ללכת לסבתא? אמא הולכת להביא את התיק ואת בינתיים תיכנסי לאוטו ושבי בכסא"). גם כאן - היא עושה את זה לבד וזה תמיד עדיף.
• פיתוי שאינו ממתק - למשל דיסק. אצלנו יש באוטו דיסק שהיא מאוד אוהבת. בד"כ משפט כמו "תיכנסי לאוטו ונשים לך את X" עובד מייד. (בעיה אפשרית: אמא נאלצת לשמוע את אותו השיר 6 פעמים ברצף).
• זריזות, הסחת דעת והחלטיות: כשהיא לא ממש מרוכזת, לקחת אותה בידיים, להכניס לכיסא ולחגור. ככה בשקט בלי עניין.
• לפעמים הסרבנות נובעת מצורך בתנועה - למשל אחרי נסיעה ארוכה (וחניה קצרה ואז צריך לחזור לאוטו) או נסיעה שבאה אחרי פעילות סטטית מדי. אם יש זמן אפשר לעשות סיבוב הוצאת אנרגיה ולהשיג אחריו תוצאות טובות יותר.

אפשר לתת לו קצת זמן "להתמקם" לפני שקושרים אותו: לתת לו לשחק באוטו, "לנהוג", ורק כשהוא מרגיש מספיק בבית אז לחגור אותו לכסא ולנסוע.

אפשר לתת לה להתיידד עם הכסא בבית, לתת לה לשחק בו, לטפס ולרדת אולי לעשות סימולציה של נסיעה, לא בזמן שלחוץ לנסוע, אלא דווקא כשלא מתכוונים לצאת ויש זמן להרגיש את הכסא.

לשים באוטו עוד כסא (לא לקנות במיוחד, אפשר להשיג אחד ישן שמישהו זרק) ולתת לו לחגור בו את הדובי שלו. עובד טוב עם דובי גדול.

מה עושים כדי להקל על ילדים את הנסיעה ברכב?

ילדים שקשורים למקומם, כבולים בתנועתם, לא רואים לי את הפנים, בקושי שומעים אותי / אני אותם (בעיקר כשהחלונות פתוחים), כל דבר שהם מחזיקים מתישהו נופל מהידיים בלי אפשרות להתכופף ולהרים (ספר, משחק, אוכל) - ואז אני צריכה לבחור בין להטוטנות מסוכנת של ידיים מגששות מאחור, בין לעצור בצד (שוב) ולהחזיר את החפץ לידיים ובין להתמודד עם התסכול הקולני והמתגבר שלהם - שיש בכוחו להטריף לי את הנהיגה בבלי דעת (מרוב שאני רוצה כבר להגיע ולהקל עליהם).

מה עושים?

<מחשבות בהתלבטות תמידית אם היעד האטרקטיבי - ים למשל - מצדיק את תלאות הנסיעה>

תלוי בגיל הילד.
אפשר לספור מכוניות אדומות, צהובות.....או סתם למצוא על הכביש.
לחפש משאיות (יש לי בן והוא מאד מתלהב מכל משאית, מערבל בטון, רכבת, מנוף...)
לשיר שירים
לזהות עצים

אצלנו לא עזר המעבר קדימה, וגם לא החלפת הכסא . המצב נרגע רק כשהחל לאכול .
אצל אחותו נראה שהמצב הולך להיות דומה (אולי קצת יותר טוב) )-: .

אולי מישהו יעשה על זה מחקר ויביא כבר פתרון, משהו כמו "כסא רחם לקשירה בטוחה".

אצלנו האמא עם הציצי פשוט עוברת לשבת מאחור, ויש לי טכניקה להנקה כשכל אחד מאיתנו קשור במקומו. לא עוזר בכל הפעמים, אבל בהחלט בחלק.

יובל לא אוהבת את האוטו נקודה
ניסיתי כל שיטה אפשרית מממתק דרך ציצי כלום לא עוזר הילדה נטרפת בנסיעות צורחת עד לב השמיים לקחתי החלטה שבאוטו נוסעים רק חלילה במקרה חירום
אהל זה לא הולך מה עושים?

_יובל לא אוהבת את האוטו נקודה
ניסיתי כל שיטה אפשרית מממתק דרך ציצי כלום לא עוזר הילדה נטרפת בנסיעות צורחת עד לב השמיים לקחתי החלטה שבאוטו נוסעים רק חלילה במקרה חירום_
גם אנחנו באותו מצב..
הקטן כבר בן שנה וחודש ועדיין צורח ברוב הנסיעות רוב הנסיעה.
מה אנחנו עושים?
משתדלים להמעיט בנסיעות. ואם החלטנו לנסוע נוסעים.
מוודאים שהחיתול יבש והוא לא רעב ונוסעים.
לפעמים הוא צורח 40 דקות נסיעה רצופות.
אבל כבר גילינו שאין ברירה.. אם אנחנו עוצריםפ בדרך ומנסים להרגיע זה רק קשה לו יותר.ף יותר קל לו שנוסעים מגיעים ליעד וזהו.. מוציאים אותו מהאוטו.

אז כן נוסעים פחות ומשתדלים לא נסיעות ארוכות מדי [הכי ארוך בנתיים 40 דקות].. ומקווים מאד שכשנהפוך אותו לכיוון הנסיעה זה יעזור...
וגם אנחנו משתדלים לכוון את הנסיעות לשעות עייפות שלו בזמן האחרון זה לפעמים עובד והוא נרדם..

לפעמים מעבר מסל-קל לכיסא, אפילו כשנשארים נגד כיוון הנסיעה, עוזר והפחתת הרעש. מעבר לנסיעה בכיוון קדימה (רק מעל שנה ומעל 9 ק"ג - חייב שניהם) הרבה פעמים פותרת את הענין לגמרי.

מעתיקה לכאן משהו ש-בשמת א כתבה אתמול בנושא הזה בדף בלוג התינוק יודע. אולי זה יוכל לעזור למישהו.

_וגם אני כמובן ממליצה על אייפק, בחום רב.
אני אתן רק דוגמא קטנטנה: הבן שלי (עוד קצת מידע על הרגישויות שלו בדף בקשה מיוחדת של בשמת) צרח בצורה מחרידה בנסיעות. ממש השתדלתי לא לנסוע לשום מקום במשך חודשים, אבל לפעמים צריך. חשבנו שאולי קשה לו להיות קשור בכסא, אולי הוא צריך לינוק, דברים כאלה (לפיפי הייתי עוצרת לו).
יום אחד, כשהיה כבר בן שנתיים, מישהי מבאופן העלתה את הרעיון שאולי הוא לא מרגיש טוב בזמן הנסיעה, שאולי יש משהו שקשור למנגנון שיווי המשקל באוזן או משהו. באתי למטפל האייפק שלנו ואמרתי "בוא נבדוק את עניין הנסיעות". באמת עלה שיש רגישות פיזית. הוא אפילו לא זיהה איזו רגישות בדיוק - רק זיהה איך לטפל. טיפל.
מיידית, ירדו 95% מהבכי והצרחות בנסיעות. כל חיינו השתנו. מיידית! על המקום!
ורק לחשוב שהייתי יכולה לחשוב כבר חודשים קודם שיש פה פשוט איזו מצוקה פיזית, משהו כמו בחילות בנסיעה, שאפשר היה לטפל בה!_

הפשושית שלי בת שנה וארבעה חודשים , עד עכשיו היה לה "רפלקס מותנה", נסיעה באוטו = הנקה. כל זמן שהיתה בסל קל , הסתדרתי עם זה איך שהוא. (לא אני נוהגת כמובן )אבל היום כשיושבת בכיסא בטיחות זה בילתי אפשרי. הבעיה היא שהפשושית צורחת בכל נסיעה, לא מתרצה משום דבר ודורשת הנקה. אנו עוצרים להפסקה קצרה מניקה וממשיכים אך לא תמיד זה אפשרי. אנא עצתכן/ם.

במבה. (או תואם טבעי ובריא לפי דעתך ודתך.)

ראיתי פטנט חדש שיש בשילב: מין צעצוע כזה עם רשת, שאפשר להכניס לתוכה חתיכת פרי או ירק (תפוח, בננה, גזר), והתינוק יכול להחזיק את הצעצוע ולמצוץ את הפרי מבעד לרשת. אין סכנה שייכנסו לו חתיכות והוא ייחנק. כבר שמעתי על כמה וכמה תינוקות שזה מה שמציל את הנסיעות איתם - כמובן אם היא מעל גיל חצי שנה, ואפשר לחשוף אותה למזון מוצק.

תודה, במבה בבאופן? זה לא כפירה? האמת ניסינו אוכל לא מעניין אותה. אבל הפטנט בשילב נישמע מעניין, אבדוק אותו.

מקריאת הדף קיבלתי שזו לא רק בעיה שלנו. כמו בבדיחה על ההוא שהלך לפסיכולוג בגלל בעית הרטבה והטיפול הצליח. שאלו אותו מה הפסקתה להרטיב ? לא , אבל למדתי לחיות עם זה.

שלום!
לבן שלי בן שנה וחצי יש בחילות בנסיעה, לפעמים הוא גם מקיא. יש משהו טבעי (הומאופתי או אחר) שיכול לעזור?
(לי בתור ילדה היו נותנים כדור לפני כל נסיעה כי גם לי היו בחילות, אך את הכדור הזה לא היתי נותנת לילד שלי.)
תודה.

שואלת מחדש: בת חודשיים, כמעט בכל נסיעה צורחת את נשמתה (כולל נסיעה של שתי דקות). זה התחיל לפני חודש,עד אז היא הספיקה לנסוע גם שעה רצוף ואפילו לטוס 3 שעות בלי לצייץ.
הצעות לפתרון?
בינתיים אנחנו כבר חודש די מקורקעות יחדיו לבית (היא בהנקה ועוד לא ממש לוקחת בקבוק או מוצץ) ואני חוששת שאם לא נצא יחדיו בחודשים הקרובים מהפרבר שאנו גרות בו יהיה לי קשה...

היא בסלקל או כסא?
יש ילדים שמעבר לכסא עוזר להם...

ולפעמים [כמו אצל הקטנה שלי] לפעמים פשוט מחליטים שזה מה יש.
את לא רוצה לנסוע אבל חייבים. ופשוט נוסעים עם הצרחות עד שמגיעים.
כמובן מחליטים אילו נסיעות הכרחיות [וכן לצאת מהבית מדי פעם להיפגש עם אנשים למען השפיות של אמא בהחלט נכנס אצלי בקטגוריית הכרחי] ונוסעים.

תודה!
היא בסלקל, יש כיסא לגיל הזה?
וכרגע בין לצאת מהשכונה לטובת שפיותי לבין האזנה לה צורחת, עדיין הימנעות מצרחות מנצח
אני מקווה להחזיק מעמד עד שזה יעבור, או למצוא פתרון אחר...
מה שמפתיע הוא שזה התחיל "פתאום" כאמור, ולא מהלידה

משהו ששמעתי ממישהי, חשמל סטאטי באוטו הוא אחד הגורמים לצרחות של תינוקות בנסיעה. קונים מנטרל חשמל סטאטי (מן כזה משהו שמתקינים מתחת לפגוש האחורי ונראה כמו שרוך גומי שנוגע קלות בכביש) ונרגעים... שווה את הניסוי, לא?

גם הקטן שלי היה כזה, אצלו היה גם ריפלוקס ומסתבר שתנוחת הישיבה בסלקל לא נעימה כלל- מעלה את האוכל למעלה. כשטיפלנו בריפלוקס ( בהומאופטיה) הנסיעות ממש השתפרו. בכל אופן, מעצם העובדה שנסעה בכיף ופתאום כבר לא- אין מה להתרגש, ההרגלים שלה והדפוסים ישתנו עוד אלף פעם, קראתי פעם שבערך כל שבועיים יש שינוי בדפוסים ( שינה, אכילה וכו') בשנה הראשונה הדבר היחיד הקבוע הוא השינויים...

שני, הקטנה שלנו הייתה בדיוק אותו הסיפור, מרגע הלידה ועד גיל 9 חודשים.
פשוט לא יצאתי איתה מהבית בנסיעה. בטח ובטח לא שתינו לבד, אבל גם אם ישבתי לידה מאחור זה לא עזר בכל
(אלא אם הנקתי).
הפתרון שלי היה - אייפק.
פניתי ל עננים בקפה המדהימה, ולמרות שהטיפול היה כרוך בנסיעה עד זכרון יעקב (למעלה מחצי שעה עבורנו,
דבר שלא היה בא בחשבון עד לאותו יום) זה היה פשוט שווה את זה.
לקח שני טיפולים, ולא שהיא עכשיו תינוקת שאוהבת נסיעות, אבל מתינוקת שהייתה צורחת את נשמתה כשרק הייתה רואה את האוטו,
ונתפסת עלי ולא מרפה, ופשוט לא נותנת לי להושיב אותה בכיסא,
היא נהייתה יותר "נורמאלית" בעניין, ואין ספק שזה הציל את שפיות כולנו.
אז אני לא יודעת איפה את גרה, אבל בעיני שווה לנסוע לזכרון יעקב בשביל זה (וחוץ מזה - אייפק - תמיד יש עוד כמה בונוסים על הדרך בטיפול...)

מצטרפת לנמלצה על אייפק, אנו טיפלנו בקטן לדברים אחרים באייפק והיתה הצלחה רבה. מי יודע? אולי זה גם סייע לנסיעות?

כל כך הרבה אימהות ואבות שעברו את אותן נסיעות עם צרחות ברקע ולב חצוי. מה שיפה פה בעיניי הוא שלמרות כל ההבנה והאמפתיה, שוב ושוב חוזרת פה השורה התחתונה שאין להתפשר עליה: התינוק נשאר קשור, גם כשקשה, גם כשהלב נשבר מהבכי. עדיף לעצור בצד עשר פעמים מאשר לצאת לדרך עם תינוק חופשי על הידיים.מתוך כל העצות שהצטברו פה, נראה שכמה דברים חוזרים אצל הרבה משפחות: לתכנן נסיעות סביב שעות שינה, להחזיק ברכב סל הפתעות קטן שנשלף רק בנסיעות, לשים מראה שמאפשרת קשר עין, ולזכור שזה שלב שעובר. וכמו שכתבו פה כמה, אם הבכי חריג ועקבי בכל נסיעה, שווה לבדוק גם כיוון פיזי, אולי רפלוקס או רגישות אחרת, עם מי שאתן סומכות עליו.

חופשה בטוחה לכולם.