באופן טבעי

{כל אחד בינתיים אני (2007-08-25T00:18:00): (הועבר מדף אחר שנקרא "לחיות את החיים במלואם" ונמחק)
מה אני רוצה בעצם?מה אבל באמת חשוב לי להיות לעשות להרגיש להביע להזיע לאהוב
החיים היפים חולפים הקשב מתחדד למה חשוב באמת לנקודות היופי האינסופיות המנצנצות בכל הזדמנות כמעט ואומרות הנה בואי געי בנו זה פשוט
פשוט להיות אני
במשך היום מתייקת בתוכי דברים קטנים כאלו שעושים לי טוב ומעניקים לי את תחושת הפשטות הנקייה היופי הזעיר והמתוק שבדברים הקטנים
מחליטה שאכתוב אותם מתישהוא או בכל רגע נתון בראשי

אז ריכזתי ואספתי את כל מחשבותיי ומסקנותיי לכלל משפט אחד שהכל בתוכו והוא הכל -
אני רוצה לחיות את החיים במלואם. מהם החיים במלואם בשבילכם?
החיים במלואם בשבילי הם תחושת המלאות והדיוק שלי בעשייה היומיומית לפרטיה הקטנים. דברים שאמרתי, איך התנהגתי, מה חשבתי, לאן משך ליבי
החיים במלואם הם ההקשבה הזו השקטה דואת-העל על הכל. היא ההקשבה למתרחש הכי עמוק במעמקיי שמיי נפשי הקשבה לקריאת נשמתי - מה אומרת לי עכשיו, לאן לכוון את הכנפיים על מה לומר 'הן' בכל עוצמתי ואמונתי
מקום בלי פחד
החיים במלואם הם האפשרות בכל רגע נתון לבחור להשתנות, לתקן, לשפר, להוסיף, להראות אהבתי לאהוביי, לעצמי
האפשרות לבחור לשמוח במה שעיניי רואות ורוגש ליבי
החיים במלואם זה מקום של חיות מלאת דיוק ועוצמה, להיות שם באשר אהיה בכל נוכחותי
זה להיות נוכחת
זה לחבר באותו הרגע בין מחשבה למעשה - הרי הן מחוברות בטבעיות מלכתחילה. רק הפחד עומד בינהם.
פחד להיות כזאת אהובה ועוצמתית.
וכך אני מרגישה כשאני מלאה בחיות, כאשר החיים מורגשים בתוכי במלאותם.

אהובה ועוצמתית

החיים במלואם הם הפעולה. העשייה. התגובה. הבחירה להיות במה שעכשיו. אם זה מעש,שיר,שקט,מבט,חיוך,שינוי

החיים במלואם הם השאיפה להיות
להרגיש את הטבע סביבי, להיות מי שאני אוהבת, להריח את שכרון הילדים שלי כל בוקר, לבחור באהובי,לבחור בכל בחירותיי שוב, לשנות, להשתנות,לנוע,להשתחרר, לשחרר,לחדש,לזרום כמו נחל,לצחוק כמו מפל,להכיל כמו ים, לדעת להתאדות ולנחות חזרה בגשם שוטף שופע חיות

'החיים במלואם' הוא תהליך אין-סוף שקיבל כרגע שם
וכמה מילים
ומלא כרגע
ונעים

---

{אורי יורמן (2008-02-12T00:40:04): (וזו ההודעה שבה נפתח הדף במקור תחת השם הנוכחי)
אחד מחברי הביא בפני ציטוט של אוסקר ווילד:
"To live is the rarest thing in the world. Most people exist, that is all"
או בעברית:
"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

אשמח לשמוע מה צמד-המשפטים שבציטוט אומר לכם, מה הוא גורם לכם לחשוב, להרגיש, וכו'.

לפני כמה שנים הבנתי שהכוונה "לחיות יותר" (more alive) תשרת אותי הרבה יותר טוב מכוונות כמו "להיות שמח".
הכוונה של "לחיות" למעשה מזמינה מנעד עצום של אפשרויות ונותנת פחות במה לפחדים שמונעים ממני לחיות.. פחדים מכאב, מעצב, מרגשות למעשה.
כשהכוונה שלי היא לחיות - אני לא מפחד מלהרגיש. לא מפחד מלהרגיש את מלוא מגוון הרגשות.. ובמקום להתנגד להם - לחגוג את החיים.

מעניין...

תמיד כששואלים אותי "מה את עושה?" אני משיבה:"אני חיה"
כל כך פשוט. כל כך חשוב.כל כך בסיסי וקיומי עבורי-הצורך לחיות. יש בו הכל!
כמובן שבדר"כ אנשים מתכוונים לתשובה המתארת את העיסוק ה"מקצועי" שלי שממנו אני מתפרנסת, או אולי את רשימת התארים שמלווה את קורות חיי
הרבה אנשים שוכחים לחיות ועסוקים כל היום במרתון אין סופי,בניסיון למלא את חייהם בהישגים,ברכוש,בתארים,באישורים מהסביבה לזה שאתה קיים
כל כך עסוקים במי אמר למי ומה יגידו ויחשבו עליי,שפשוט לא נותר להם זמן חופשי להיות. פשוט לחיות.

אגב,כותרת הדף די מתנשאת לטעמי,על אף שאני מוצאת עצמי מזדהה עםתוכנה ומהותה של האמירה. ברור לי שעמדתי/גישתי לחיים מעוררת אצל אחרים רתיעה מטעמי התנשאות. כאילו מן שיפוטיות כזו,תחושה שאני יודעת יותר טוב מכולם איך "נכון" לחיות
ואני באמת מאמינה שאני יודעת... (עבור עצמי. ופה ההבדל.)
ובל זאת...
אם אני רוצה להחשיב עצמי קצת יותר רגישה/מכבדת את הזולת ואת השונות בין בני אדם,אז אולי יותר מתאים לנסח את הכותרת כך שתדגיש את משמעות החיים עבורנו,בלי לבטל אורחות חיים אחרות,שגם אם אני סולדת מהם-יש להם גם זכות קיום וראויים שנכבד אותם מבלי לשפוט

בתור אחת שמרדה במוסכמות רוב חייה
בתור מי שפעמים רבות הסתמכה על שלילת האחר כדי להגדיר את ייחודה
אני היום בוגרת יותר ומבינה עד כמה חשוב שנבנה את זהותנו,בדרכנו, ללא הצורך לבטל או לשפוט את האחר

נעמה,
לא הבנתי איזה חלק בכותרת (או הפתיח) מתנשא או פוגע (בפוטנציאל).
אשמח אם תסבירי לי (ואתקן, ואמחק את הדיון על כך לאחר מכן)

אולי אפשר לקרוא לדף פשוט לחיות_ או _העיסוק שלי:אני חי או משהו דומה שמתאר את איך שאנחנו מאמינים שצריך לחיות. כשהכותרת היא: "רוב האנשים אינם חיים" או "לחיות לעומת להיות קיים" די ברור למי שקורא את הכותרת כמו שהיא,שבעיינינו,מי שלא חי כמונו,הוא סתם מבבז את זמנו בלהיות קיים ,סתם דפוק בקיצור,ולא אדם עם בחירות שונות משלנו שגם להם יש זכות קיום ולגיטימציה,לפחות כמו שאנחנו מצפים מאנשים לכבד ולתת לגיטימציה לגישה שלנו לחיים

התכווני שאם אנחנו שלמים ובטוחים בדרכנו- אין לנו צורך יותר לבטל או לשפוט את האחר על הבחירות שלו. זה סוג של בגרות , בדומה לזה שעוברים חוזרים בתשובה שפתאם רואים את האור ומנסים לשכנע את כולם בצדקת הדרך. אני קוראת אותך אורי קצת פה ושם באתר. יש הרבה דברים שאני מזדהה עם עמדתך לגביהם,אבל הדרך.... איך לומר? אפשר להתלהב גם בלי לבטל את האחר בדרך (ואומרת את זה כמי שעברה בעצמה את המסלול הזה לפני אי אלו שנים,וחשה היום יותר בוגרת)

נעמה, הכוונה פה היא להציג את הציטוט של אוסקר כפי שהוא. לא הבעתי דעה ואפילו לא פירשתי אותו. אין פה כוונה להעביר ביקורת על הקורא, ומתנצל אם כך יצא.

מה המושג חי לעומת קיים אומר לך?
האם היית רוצה להיות יותר חי ממה שאתה היום? אולי להפך - היית רוצה לפעמים סתם להיות קיים?
זאת כוונתי בפתיחת הדף.

מבינה

ובכל זאת,די ברור לי,כמו גם לך (כך אני מניחה...) שהחיים מלאים יותר כשחיים אותם,ולא כשנותנים להם לחלוף על פנינו רק בלהיות שם קיימים

ואולי בעצם לא.
תוך כדי כתיבה לך עולה בי המחשבה שמדובר בדפקט שלי,בקושי האישי שלי לראות ב"להיות" משהו פחות מאשר ב "לחיות". זה מתחבר לי לקושי שלי להיות נוכחת ברגעים מסויימים בחיים שלי,בלי לעשות דבר. רק להתבונן ולהיות קיימת.
וואלה
איך מהדיאלוג הזה שנדמה היה לי כמיותר (מהבחינה שברור מאליו לאן הוא מוביל) פתאם קיבלתי הבזק של תזכורת לתובנות שלי לגבי חיי

תודה

התיחסות אחרונה חביבה:

אולי אפשר לקרוא לדף _לחיות ולהתקיים בלי ה"לעומת". אולי זו המילה שצרמה לי. אולי אין צורך בהשוואה ,אם אכן מדובר בלהיות נוכחים בשניהם,כל אחד עם האיכויות שלו,בזמן ובמקום שמתאים

מזל שהאתר הזה קיים ומוציא תמיד את הדיונים הפנימיים של אל האוויר הוירטואלי. אני בתקופה קשה למדי בימים אלו מבחינה אקדמית- על סף סיום התואר הראשון בפסיכולוגיה, במינימום התנאים לקבלה לתואר שני (למתעניינים- מינימום התנאים הוא ממוצע BA של 90 וציון מתאם של 100, אלו לא ציונים נמוכים, אבל יחסית הם כן). אני נמצאת במין צומת כזו, בה אני צריכה להכריע בין - לעשות שוב מבחן ענק ולבזבז על זה קיץ שלם, או לנסות להתקבל במדינה אחרת שמעבר לים (וכל ההשלכות של זה לגבי הזוגיות) או לעשות משהו אחר (למרות שאם אני רק אעבוד, על אף העבודה האהובה מאוד שלי, אני אשתגע). כולם אומרים לי, את בת 23, אל תהיי כל כך חרדתית. אבל כזו אני, חרדתית. אני לא רואה איך לצאת לטיול של שנה יעזור לי כשאני אחזור ואצטרך להתמודד עם הבעיות האלו. אני גם יודעת שברטרוספקטיבה, קרוב לוודאי שאני אבין שהייתי לחוצה מדי ושבסוף דברים מסתדרים, אבל האמירות האלו פשוט לא עוזרת לי עכשיו. אני מרגישה מאוד אבודה מבחינת- לחיות, להגשים את מה שאני רוצה לעשות. אני קיימת ואין לי מושג מה לעשות עם זה.

יש לי בעייה עם המשפט הזה,
מצד אחד, חושבת שזה כאילו ניסיון להגיד - יש חיים ראויים ויש חיים ראויים פחות. (וגמני עברתי שעות בפעילות נוער בדיונים על הגדרתם של אלה מול אלה), וזו אולי ההתנשאות שנעמה מרגישה.
מצד שני חושבת שזה מעיד על פרדוקס החיים (אחד מהם) המעמיד את ייקר החיים מול זילותם ההמונית (וזה יפה בעיני).

החיים זה כמו הפלה - יש אנשים הטוענים שזה רצח

המשפט הזה צריך להיות הפוך לגמרי: "רוב האנשים חיים מעט מאד קיימים" ואני הסביר: המילה "קיום" exist היא לקוחה מחשיבה פילוסופית אקסנציאליסטית ובעלת משמעות לחיים של האדם הפרטי, את ראשית החשיבה הקיומית מייחסים לסרן קריקגור , קצין בצבא האנגלי אשר שרד את מלחמת העולם הראשונה כלוחם בשדה הקרב ולאחר פציעה ואישפוז בבית חולים שדה הוא הגיע לחשיבה מסודרת וכתיבה יצריתית בנושא משמעות הקיום הפרטי אצל בני האדם.
הפוכה לגמרי משמעות המילה "חיים" אשר כוללת בטוחה חיי צמחים, בעלי חיים ובני אדם, מילה אשר נוכחת גם ביהדות "נפש כל חי" כאשר הכוונה שלכל דבר חי יש נשמה, כן גם לצמחים.
על כן המילה חיים מרוקנת ממשמעות פנימית אלה היא מתארת מצב הוויה לעומת המצב הקיומי אשר טעון במשמעות פנימית ובמשימה שיש לאדם לייצור לעצמו בחיים.
יתכן מעוד שאוסקר ווילד הבין את המשמעות ולכך הוא התכוון אך השתמש במטבעות לשון שהם הפוכות לגמרי מבחינת חשיבה פילוסופית .

אני דווקא אהבתי את שם הדף, הוא קרא לי להכנס לכאן,
כשהכוונה שלי היא לחיות - אני לא מפחד מלהרגיש. לא מפחד מלהרגיש את מלוא מגוון הרגשות.. ובמקום להתנגד להם - לחגוג את החיים.
ככה גם אני מרגישה ועוד לחיות בעיני זה גם להעיז, לתת ביטוי מלא יותר של העצמיות, לא להתקטן, לשחרר את המעצורים ולתת ביטוי לכל מה שיש בפנים, כמו שאופק אמר לחיות זה לא לפחד, לא לפחד להרגיש, לא לפחד לעשות, לא לפחד להיות, לא לפחד לבטא, לא לפחד כלל, ואם פחד זה ההפך מאהבה ומסתבר שגם ההפך מחיים אז אולי לחיות=לאהוב?

To live is the rarest thing in the world. Most people exist, that is all

"רוב האנשים חיים, מעט מאד קיימים"

אני חושבת שתרגום טוב יהיה:
"נדיר למצוא חיים בעולם הזה. רוב האנשים מתקיימים, ותו-לא"

(ככה בשלוף, בקטנה)

אם כבר מצטטים סופר, כדאי לתרגם אותו בצורה ספרותית